11.2.14

על פסגת המירון

כשעבדנו על הפוסט שתוכנן להיום, ריקי שאלה מה לגבי טיול בשבת. ועל האש.
זו נשמעה תכנית בכלל לא רעה.
חיפשנו מסלול מעגלי, קצר, שמתאים לכולם, ויאפשר לסיים בשעה סבירה לא. צהריים.
דר' גוגל אישר ששביל הפסגה בהר מירון מתאים לדרישה.
יצאנו ארבעה מבוגרים עם ילד אחד בן שנתיים ואחד בן 4.5.
בן השנתיים (שמורגל במסעות כומתה מהגן) צעד יפה עד למחצית הדרך בערך, ואז התעייף (מומלץ בחום להצטייד במנשא, ולא לבנות "על הידיים"). בן הארבע וחצי הלך יפה. פה ושם קיבל חיזוקים. קיטורים נרשמו לקראת סוף המסלול.
המסלול אינו כרוך בעליות או ירידות קשות, ורובו בצל עצי האלון (בעונה הזו מומלץ להתלבש חם - כי קר שם על ההר). משך הטיול הרגלי, כולל הפסקות, היה שעתיים. הילדים אספו בלוטים, עם או בלי הספלולים. זה היה ממש ספורט בשבילם והעסיק אותם לאורך הטיול. הם נהנו לשחק בין הענפים, להלך על הגזעים, לקפוץ מהאבנים וסתם לרוץ בין השבילים. בקיצור - לשחק בגן המשחקים של הטבע!


קיווינו לראות קצת פריחה, אבל ייתכן שהשנה השחונה נותנת את אותותיה. ויכול להיות שפשוט הקדמנו.
הצלחנו להבחין במעט כרכומים, וכמה רקפות בודדות, ונהננו מהנוף המקסים שנשקף לאורך המסלול.























נוף המשקיף על מושב ספסופה


העצים נמוכים והשמש מחייכת מבעד לענפים.



















כל כמה מטרים מתגלים נופים חדשים ולביא צעק אנחנו למעלה, הפרשי הגובה ממש מרשימים.



























המסלול נמצא בשמורת טבע, ועל כן הבערת אש (גם בחניון) אסורה.
לפיקניק של הצהריים נסענו לחניון קק"ל לא רחוק משם.

לסיכום - במדד בין השבילים: מומלץ ביותר!
טיול נעים.





אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה